הצ'י קונג ,משמעותו עבור הסינים הינה עבודה עם הצ'י-הזרמתו בעזרת תנועה ,נשימה ואף מחשבה. הצ'י ,כח החיים הזורם בגופינו בעזרת המרידיאנים ,הינו מקור אנרגיה בלתי נדלה וקסום שזמין לנו בכל עת .

עבור הילדים ,הצ'י קונג משמעותו תנועה מאתגרת ומרגיעה שבשילוב עם המחזה ,גם מציתה את הדימיון. כך סברתי כשהחלטתי ליישם את התנועות בגנון בו אני עובד.

בפעם הראשונה שהראיתי את התנועות לילדים (בליווי סיפור מוכר שתאם את התנועות) הם היו מרותקים. כשבוע לאחר מכן הבנתי למה…

כשהראיתי להם את התנועות –הם זכרו את רובן ,(זאת אומרת את משמעותן בנוגע לסיפור) והיו גם אחדים שביצעו את התנועה , אם כי במהירות גבוהה יותר.

התנועות שנבחרו לסיפור הינן מסדרות תנועתיות שונות של צ'י קונג ,חלקן "ייניות" (רגועות ,מכונסות וכו') וחלקן "יאנגיות" (מאתגרות ,פתוחות וכו'), מהן שעובדות על הכבד ,מהן שעובדות על הכליות וכו'.

וזה במחינתי אספקט חשוב בפעילות: מילוי אחר צרכו של הגוף לאיזון על ידי הפעלת מרידיאנים נכונה .

כאשר הצ'י תקוע באיבר כלשהו או במפרק ,נוצר חסר או עודף בגוף שניתן לידי תיקון ע"י תנועה המותאמת לפתור את הבעיה.

לדוגמא : כאשר ישנה תקיעות בכבד –ייצור הדם לא יהיה תקין, הכעס לא יהיה מאוזן וזה יתבטא גם בציפרניים ,בדופק ובראייה. בעזרת תרגיל הפותח את הכבד (שלעניות הילד הינו לא יותר מאשר תנועה המדמה עץ בהצגה) נוכל לגרום לכבד להתרחב ולהתכווץ ובכך לעבוד ביעילות ובאיזון עם שאר האיברים הראשיים( לב ,טחול ,ריאות ,וכליות).

ילד בעל נטיות מוגזמות לאלימות ,ראייה לקוייה או למשל היפראקטיביות-ניתן לדעתי לשפר את בריאותו הפיזית והנפשית ע"י תרגול יומיומי של צ'י קונג ,כמובן בליווי הדרכה ,הן של מדריך ה'צי קונג והן של הוריו. כאשר מכניסים לצ'י קונג נופך סיפורי או מוסיקאלי ,הדבר יוצר לא רק סקרנות ותנועה אלא בעיקר הקשבה לגוף ו"יציאה מהמחשבות היומיומיות" .

עצם תרגול התנועות גורם לילד לריכוז כל המשאבים התנועתיים והמחשבתיים מפני שהן דורשות מנחים (מלשון מנח) של הצלבה , פיתול גמישות וכו' שהינן מאתגרות בשביל ילד בגיל זה (שנתיים עד 4) ויעידו על כך אלו העוסקים בתחום תרגילי המוח...

בסוף הסיפור הוספתי לפעמים חלק של הרפייה ,כאשר האורות נכבים והמוזיקה רגועה. הילדים (שנשכבו כבר בסוף הסיפור על גבם) ממשיכים את התנועה במחשבתם ,כל אחד לפי הבנתו את הסיפור .

בשלב מאוחר יותר ,כאשר כל הילדים כבר מכירים את הסיפור בעל פה ,ניתן לנגן ברקע מוסיקה רגועה שאינה קשורה לסיפור ואח"כ גם להגיע לשלב בו הילדים מתרגלים ללא מוסיקה ,מה שמביא אותם לריכוז מלא ורגיעה.

העבודה עם הילדים נעשתה במקביל לעבודה עם מבוגרים וכמובן שחשתי בהבדלים :

* הילדים קלטו את התנועות בצורה מהירה יותר מאשר המבוגרים

* משך הזמן שניתן היה לבצע את הפעילות עם הילדים היה לא יותר מ-20-25 דקות ,בעוד למבוגרים השיעור יכול להמשך שעה עד שעה וחצי.

* המבוגרים נדרשו מדי פעם לנוח או לתרגל על כסאות בזמן שהילדים נדרשו דווקא לקפיצות או נפנופי ידיים מהירים ,כדי לפרוק אנרגיה עודפת.

* מידת ההרפיה של הילדים במשך ביצוע התנועה הינה מדהימה וההיפך מכך אצל המבוגרים. השערותי מכך הינן כי תבניות התנועות אותם מכירים המבוגרים הינן מכשול בעבורם כאשר גופם נדרש ללמוד תנועה חדשה, בעוד הילדים מקבלים דווקא מקבלים כל תנועה ברצון לארסנל התנועתי שכבר רכשו.

כאמור זוהי רק הנחה ותו לא והעניין צורך בדיקה השוואתית ותנועתית מעמיקה יותר. בכל אופן הצ'י קונג שמשתלב בעולמם הדרמתי –תיאטרלי של ילדי הגנון הינו מתנה שיכולתי להעניק להם וההזדמנות שניתנה לי לעסוק בכך הביאה לי הרבה סיפוק והנאה .

אני מודה כי ישנה עוד דרך ארוכה עד שהצ'י קונג ירכוש את ליבם של כל הילדים בגנון ,אך אלה שכן בחרו לבצע את התנועות ולשנן אותן , ודאי יזכרו אותן לשנים ארוכות וידעו כיצד להרגע או אפילו סתם להקשיב לגופם הגדל ,בתשומת לב עמוקה ומאוזנת.

יש לציין כי במקביל לעבודה עם הילדים ,התחלתי השנה גם לעבוד עם כמה מהורי הילדים ,מה שמוסיף לפעילות נופך משפחתי וייחודי.

על פי דיווחים של ההורים זה דבר נפלא לתרגל עם הילד צ'י קונג ולהשתתף ביחד בחדוות הגילוי של גופינו ותנועותיו הרבות.

אין לי ספק שכשם שהיוגה נכנסה היום לגני הילדים כפעילות מן המניין ,כך גם הצ'י קונג ייטול חלק בעולמם העשיר של הילדים וכמובן יביא גם לשיפורים בריאותיים -פיזים ונפשים כאחד.

כתוצאה מנסיוני, (שלוש שנים של הוראת חוג צ'י קונג בגני ילדים ),ובעזרת היכולת שלי להרגיש את צרכי הילד ולנתב אותו לעשייה בעלת משמעות ,בניתי מערך שיעורים שלם ,בו אני מתעתד לעסוק בשנים הבאות